שלום לך יקרה, לאחרונה חשבתי על הסיפור המפורסם של רחל, אשת רבי עקיבא. על הרגע הזה שבו בעלה חוזר, אחרי 12 שנים מהישיבה בה הוא נמצא עם 12,000 תלמידים, והוא שומע אותה אומרת לשכן, שהלוואי והיה נשאר עוד 12 שנה. הרגע הזה בו אמר עליו רבי חיים שמואלביץ' את המשפט המפורסם: "12 ועוד 12 זה לא 24", על השקיעות בלימוד, על הרצף, על ההתמדה בלי הפסקה. קודם כל - זה עיקר המאבק של העולם בימינו - המאבק בדיוק על היכולת שלנו להיות שקועים במשהו, בהתמדה, בלי הפסקה. המאבק על הקשב שלנו. כמה היום אנחנו צריכות לתת לבעל, לילדים שלנו (וגם לנו) את היכולת להיות שקועים בלי הפרעות. אבל לא על זה רציתי לכתוב. חשבתי על נשים שאני מכירה מסביבי. כאלו שהבעל שלהן הוא לא רבי עקיבא, ולא, אני לא רוצה לומר עכשיו שבגלל שהן לא רחל, אז הבעל שלהן לא רבי עקיבא, כל אחת במקום שלה מוסרת נפש על התורה. אני רק רוצה להצדיע פה, בשם כולנו, לנשים שהבעל שלהן פשוט לומד תורה. אין לו 12,000 תלמידים, ואפילו לא 12 תלמידים. אף אחד לא מכיר אותו, אולי גם איש, מלבד כמה אברכים שאיתו בכולל לא ישמע עליו. הוא פשוט יושב ולומד תורת ה'. תמימה ומשיבת נפש. אולי בתקשורת שמעו עליו, שם עסוקים בלהפגין נגדו, אבל חוץ מזה, בדרך כלל מי שפוגשת אותו זאת הגמרא, אולי החברותא. רק רציתי ללחוץ לך יד, אחותי שמעבר למסך, לומר כמה כולנו מעריצות אותך, כמה כולנו חושבות שאת אדירה, ועצומה, את, שבעלך בסך הכל יושב ולומד. שאילולא התמיכה שלך, כמה יוסף איכא בשוקא?
הכנות לחג שמח! שבי
המון תגובות, חלקן קשות לקריאה הגיעו על הניוזלטר האחרון שעסק בבקרה שחשובה כל כך כשהולכים או שולחים ילד לטיפול. חלקן מצורפות פה למטה, על חלקן נערוך כתבה בע"ה על הנושא הלא פשוט הזה.
ועוד המלצה: הערב וובינר נוסף של הרבנית אסתר טולדנו, בואי להשקיע בנושא הכי חשוב בבניית הבית שלך, בלחיצה כאן את בפנים (למטה יש פירוט על הוובינר) |