שלום חברים,
מעודדים עם החזרה לשגרה? איזה כיף!!!

עברנו תקופה מאתגרת ומטלטלת, שבוודאי השאירה את חותמה אצל כל אחד מכם באלפי מישורים.
כמו רבים אחרים, ניסיתי להבין מה הייתה ההשפעה של הקורונה עלי - 
במישור האישי והמקצועי (שבמקרה שלי אין באמת קו מפריד).

אז ככה: 
המילה זיקוק היא הכי מתחברת לתהליך שעברתי.

זה התחיל בסידור ארונות, שמירה על סדר וניקיון בבית, תשומת לב מיוחדת לצמחים
וקנייה של חדשים, וצביעת קירות צבעוניים. 

במקביל, דאגתי לבריאות הפיזית שלי.
זה לא דבר חדש עבורי, שכן אוכל בריא וספורט היו תמיד חלק ממני.
אולם, האוכל נהיה אפילו יותר בריא, טרי וחשוב.

לא מכינה שום מתכון מסובך או מיוחד, אך יש תשומת לב רבה לאיכות המוצרים.
הפסקתי לקנות פירות וירקות בסופר, ועברתי למשק שנפתח קרוב לביתי.
שם גיליתי כמה אבטיח, אבוקדו וחבריהם יכולים להיות תאווה לחיך ולעיניים.
שלא לדבר על גודל הבזיליקום וטעמו.

הספורט בחיי קיבל שדרוג, ועכשיו הוא קורה 6-7 פעמים בשבוע.

ההסגר המוחלט שהיה, הביא אותי לאימון מדרגות - יתרון בלגור בקומה עשירית-
ולהרבה זומים, שבהדרגה עייפו אותי והוחלפו בספורט בחוץ.

ואז קרה הנס שחיכיתי לו 8 שנים: התחלתי לרוץ.
באותה תקופה הייתי בדרך להשתתפות במרוץ 10 ק"מ הראשון שלי, שהשתבש עקב תאונת סקי.
לאחר מכן לא הצלחתי לגייס מספיק מוטיבציה בשביל להתחיל את תהליך האימון מאפס (או בעצם, מ-200 מ',
שזה המקסימום שרצתי כל פעם לפני שהתעלפתי -  בתחושה face4).

אכן, נס זה קרה בגלל הקורונה.
התהליך היה כזה: 
הייתי קצת מפוחדת, קצת בדיכי, קצת לא יודעת מה ואיך יהיה.

ואז שאלתי את עצמי: מה יגרום לי להיכנס למצב של עניין ותכלית בתקופה שהעבודה כמעט נפסקה,
והדאגה להורים הקשישים והמבודדים רק הלכה והתעצמה?
עניתי לעצמי 2 תשובות: 

ריצה
פסנתר


וכך קרה שגם התחלתי לרוץ וגם חזרתי לפסנתר.

בעצם חזרתי ממש אחורה בזמן, לגיל 15, בו עליתי לארץ והפסקתי לנגן.
הפסנתר המדהים שלי, שהורי קנו לי באורוגואי כשהייתי בת 7 וביקשתי ללמוד לנגן ,
מלווה אותי מאז. ישב לו בחדרי בבית הורי, והמתין בשקט.
לפני מספר שנים העברתי אותו לדירה שלי, ולשמחתי שניים מילדי מצאו בו עניין.
עכשיו אני הצטרפתי לחבורה, בשמחה ובצהלה.

אין לתאר כמה קשה לחזור לנגן: האצבעות נוקשות, וכל תו שלא באוקטבה הראשית ממש קשה לזיהוי.
לוקח זמן עד שמתחילים להיזכר מי זה מי, ואני רק בתהליך של התיידדות עמם.
כל הזמן הזה מנסה לנגן שיר או שניים ללא שגיאות.
לא פשוט אך לגמרי מתגמל.
בדיוק כמו מילוי טבלת הביצועים של הריצה, שמתקדמת מיום ליום.



זה הפסנתר שלי, יצירת אומנות בפני עצמה

תובנות נוספות של תהליך הזיקוק: 
במראה החיצוני:
המנעד שלי
בצבעים ובצורות, שגם כך לא היה רחב במיוחד, הצטמצם עוד יותר. 
בא לי ללבוש רק: ג'ינס/ מכנס שחור/ מכנס אפור
חולצות: שחורות 95% מהזמן
תכשיטים ואיפור כבר היו בשימוש מינימלי, ועכשיו אפילו פחות.
הבחירות הן הכי מדייקות את הטעם האישי שלי.
לא פעם כמעט שהשלכתי את כל הבגדים הצבעוניים מהארון.
יש מצב שזה ממש יקרה בקרוב.

תשומת הלב שלי הולכת בעיקר לכל מה שקשור לעולם העיצוב: הרצאות, קורסים, מעקב אחרי מוכשרים בתחום.
וכמובן בהתרחשויות סביב הקורונה. (מתפללת למציאת חיסון, ולחזרת המטוסים והתיירות לפעולה).


הדיוק החשוב ביותר נוגע לבחירה המודעת ומוחלטת: מי הם האנשים שאני רוצה בחיי.
כאמור, תשובות מתבהרות ומגיעות לכל השאלות, שחלקן העסיקו אותי זמן רב.

מבינה ומתחברת מאוד לכל כך הרבה טרנדולוגים ופרשנים שמדברים על המקום הגבוה יותר אליו תצעד האנושות לאחר שהמשבר הזה יחלוף.
ממליצה לעקוב אחרי הטרנדולוגית נטלי יצחקי 
https://www.instagram.com/thevisionary2/
וגם אחרי הלייבים של המעצבת האיטלקיה המעולה  https://www.instagram.com/patricia_urquiola/

וממש חובה להירשם לניוזלטר של יערה קידר ולהגיע להרצאות שהיא מקיימת (מניחה שהיום הכל ברשת).
לפני הקורונה השתתפתי בשתיים, חוויה מיוחדת במינה.

 https://yaarakeydar.com/contact-3/?utm_source=February+2019&utm_campaign=86e39c4b19-EMAIL_CAMPAIGN_2_4_2020_12_51_COPY_01&utm_medium=email&utm_term=0_25c02442ca-86e39c4b19-531087513

שווה גם: 
לשמוע 
s://www.youtube.com/watch?v=bCFO8wLgZPo&feature=emb_rel_end

לראות פרוייקט אדריכלות מעניין http://www.archijob.co.il/archijob_news/one_news.asp?IDNews=6850&fbclid=IwAR1k9AJdAV74Sq9lMTjhjw4VslPNfKtSiyDxgQDEx6aBpJMS8PxVn8NSecU#.XsPVDGjXI2y

ועוד אחד https://www.da-magazine.co.il/אדריכלות/הסאונה-soria-moria-sauna-נורווגיה/

לקחת קורסים באתר https://www.domestika.org  
ואם כבר אתם שם, מפנה אתכם לקורס היותר ממשובח של חנוך פיבן בנושא יצירתיות 
https://www.domestika.org/en/courses/1095-creativity-face-to-face-a-playful-collage-journey (ולא בגלל שאני משוחדת face4)


על כן, ביחד עם כל הכאב והסבל שהקורונה הביאה עימה לעולם, אני בהחלט רואה את נקודות האור בכלל, ואלה שנדלקו בתוכי בפרט.
אשמח שתשתפו אותי, מהן נקודות האור שאתם יכולים לזהות?
 
 עד כאן להפעם ולהתראות בקרוב  Love Love Love


רחל בנאסייג פיבן
אדריכלית פנים ויועצת פנג שוואי

נייד:   054-3060726 
 raquelbp02@gmail.com


לחנות שלי באטסי
לאתר

לפרופיל בפייסבוק
לבלוג באתר
לבלוג בסלונה

                      

דף זה מוצג באמצעות שלח מסר – מערכת דיוור אלקטרוני