...Its the culture, stupid

איטליה היא עכשיו מוקד תשומת הלב המרכזי של ההתפרצות. כן, היא קיבלה מראש את כל ההתרעות, כמו כל מדינה אחרת, היה לה זמן להיערך, אבל ההתפרצות הופיעה כמו אש בשדה קוצים ומה שנותר הוא לשיר.

ברקע ניצב עם אשר מזה מאות בשנים לא נתון למימשל יחיד. תושביו למדו שהיום הם נשלטים על ידי מדינת האפיפיור, אתמול בידי חיילי נפוליאון ומחר זאת תהיה אוסטריה, סבויה או ממלכת נפולי. התוצאה היא תרבות של חוסר משמעת לצד יצירתיות. תרבותו של אדם שיודע שאין לו מה לצפות מהשלטונות ועליו לסמוך רק על עצמו, וכן, זה משותף לאיטלקים עם עמים אחרים, כולל העם החוזר מהגלות שהתרגל לחיות תחת מרות של עמים אחרים המתחלפים ביניהם בשליטה עליו.

האיטלקים, עקב כל זה, הם עם מקסים, מלא חיים, מלא יצירתיות, הם אשפים בציור, בעיצוב מכוניות, עיצוב אופנה, קולינריה, אבל משמעת היא לא הצד החזק שלהם, גם ממשל יעיל הוא לא המאפיין שלהם. כתוצאה מכך הם הגיבו לאט, בחוסר אמצעים, בבילבול, בלי שיתוף פעולה מהאוכלוסיה שהמשיכה לצאת ולבלות גם כאשר זה נאסר עליהם.
היום חדרי המיון קורסים ומה שנותר הוא לשיר מהמרפסות, בחן רב ובכישרון גדול.

דרום קוריאה מצטיירת עד כה כמודל לחיקוי, הגיבור של המשבר. היא הגיבה במהירות למקרים הראשונים של הוירוס בשטחה, ולמרות זליגה מבהילה בתוך חברי כנסיה מקומית היא הצליחה לעצור את המגיפה, וזאת בלי אמצעים דרקוניים ותוך שימור הדמוקרטיה, זכויות האדם ושלטון החוק.

מבחינת התרבות המקומית קוריאה היא כמעט כל מה שתואר לעיל לגבי סין: היררכיה וכבוד כלפי הבכיר, צייתנות, משמעת, שליטה עצמית, תכנון לטווח ארוך והיצמדות לדרך המקובלת לפעול. לא פלא, היא גם ניצבת באותו אזור אקלימי, גם מגדלת אורז למחייתה באופן מסורתי, ומעל לכל אלה היא גם הושפעה עמוקות מתרבות סין אשר כבשה והחזיקה בה בתקופות ארוכות.

יש ביניהן הבדל תהומי אחד: המישטר.
קוריאה, בהמשך לכיבוש האמריקאי בסוף מלחמת העולם ובהשפעת היפתחות יפן למערב, קיבלה אוריינטציה מערבית, ולאחר מספר עשרות שנים של שלטון צבאי עברה באופן טבעי לדמוקרטיה. זאת נטעה בה שורשים עמוקים אשר גם הביאו להדחת הנשיאה פאק גון-הייה בשנת 2017 עקב הפגנות ענק. מה הסיכוי שזה יקרה בסין?

הצעדים שנקט הממשל היו בהתאם למשפיעים הללו: נגיף הסארס של לפני מספר הביא אותה להיערכות מסודרת וארוכת טווח, לביצוע תרגיל רחב היקף בדצמבר 2019 (!) ולרכישה מסיבית של ערכות זיהוי וירוסים, ומתוך חשיבה הלוקחת בחשבון את צרכי הציבור, רחשי ליבו וזוכויות האדם הם נמנעו לחלוטין מהטלת הסגר ופעלו במרץ לאיתור הנשאים באוכלוסיה בעזרת מסה אדירה של בדיקות ובידוד של הנדבקים, במקום בידוד של הציבור כולו.

כבר אמרתי מודל לחיקוי? אדון בר סימן טוב, אדון ליצמן, אדון נתניהו: אתם מנויים של הניוזלטר? אתם קוראים את זה?

אירן קיבלה בשיוויון נפש בתחילה את הוירוס , אללה ירחמו. הטיסות לסין וממנה נמשכו, הצהרות של אישי דת הציגו את הוירוס כעונש של אללה לאוכלי החזיר ומדכאי האויגורים שבמזרח אסיה, תלמידי דת הצטלמו כאשר הם מלקקים את השבכות שבכניסה למקומות קדושים...
היום הכל נראה אחרת. הנתונים הרשמיים מציבים אותה עם המספר השלישי הכי גדול של נדבקים בעולם, כאשר די ברור שהמספרים אינם מלאים, הן בגלל הקושי לאסוף אותם והן בגלל המניעה לפרסם אותם. רמז: צילומי לווין מגלים קברי אחים המוניים שנחפרו לאחרונה.

ככה זה כאשר החשיבה האישית וניהול המדינה מודרכים בידי אמונה באל אחד. רעיונות משנים את התודעה וההתנהלות שלנו, והרעיון שהעולם נוצר ומנוהל בידי כוח יחיד יצר את התופעה של פנאטיות, אשר לא קיימות בחברות שאינן מונותאיסטיות. האמונה שיש כוח יחיד השולט בכל מאפשרת לשים הצידה שיקולים רציונליים, לצפות שהכל יסתדר בסיוע מלמעלה, שיש הגיון דתי מאחורי אירועים ארציים ושמיותר לקבל שיעורים מאלה שאינם שותפים לאותה תפיסת עולם.
זה קרה פעמים רבות בעולם הנוצרי עד שהוא עבר לחילוניות ואתאיזם, זה קרה וקורה גם ביהדות, עיין ערך "סגירת ישיבות חרדיות".
ניתן רק לקוות שהמקרה של אירן יהווה תמרור אזהרה, בתקופת הוירוס, לציבורים דתיים אחרים בעולם.

מדינות אפריקה הן היעד הבא של הוירוס. הן שונות זו מזו במאפיינים שונים, אבל יש להן מכנה משותף אחד: קושי לשלוט באוכלוסיה ולטפל בבעיות בקנה מידה רחב. ראינו זאת בעת התפרצות של מגיפות דוגמת האבולה, בפגעי טבע דוגמת הארבה המשתולל בהן בימים אלו. זה צריך להדיר שינה מעיני כל אדם בעולם.

תרבויות אפריקה השונות עוצבו בסביבה שהייתה סגורה לאורך שנים רבות מפני השפעות מן החוץ בגלל חגורת המדבריות שבצפונה והאוקינוס שמשאר צדדיה, ובגלל הימתחותה מצפון לדרום שחילקה אותה לאזורי אקלים ותרבות נפרדים. התוצאה היא תרבויות שבטיות, אשר מתחלקות לקבוצות קטנות המתייחסות זו לזו בעוינות, משמרות את המסורת אשר מלכדת את השבט ומבדלת אותו משבטים אחרים, ויוצרת חוסר הזדהות עמוק עם המדינה וסוגרת את האנשים מפני השפעות מן החוץ המביאות קידמה.

בימים אלו הוירוס עושה את צעדיו הראשונים ביבשת. רמת הקידמה והסחר העולמי הנמוכה שלה גם גרמה לה לקבל את הוירוס מאוחר יותר, עקב מיעוט יחסי של תנועת אנשים מהמדינות הנגועות בוירוס, אבל עכשיו זה כבר שם, בדרום אפריקה, בניגריה, בבנין, בגאנה ועוד.
המדינות, שחוסר הציות של האוכלוסיה יחד עם רמת כלכלה וטכנולוגיה נמוכות הקשו עליהן להתמודד עם בעיות קודמות, יתקשו לעשות זאת גם הפעם, ומדינות העולם, הנתונות בקשיים משלהן, לא ימהרו לתרום כספים שיסיעו ליבשת.
נותר להחזיק אצבעות לאפריקאים ולהביט קדימה בחשש אל היום שבו הוירוס יודבר ברחבי העולם המפותח ואילו אפריקה שמדרום לסהרה תהיה המדגרה שלו שתמשיך להפיץ אותו על גבי סירות מהגרים בים התיכון, וטיסות של אנשי עסקים, דיפלומטים ועובדי NGO.