שתף    שלח לחבר  

הסחר הישראלי עם העולם

ניוזלטר תרבויות ועסקים, 1 במאי 2019

 
[המאמר התפרסם הבוקר במוסף הארץ]
לקראת סוף המאה הקודמת התקיים בקיבוץ בנגב האירוע של סגירת שנה. חברי הקיבוץ התאספו בחדר האוכל ומולם עלו ראשי הענפים והציגו את תוצאות השנה בפעילויות השונות. בשלב מסויים הגיע תורו של בית התוכנה הקטן שהקים הקיבוץ, מיזם שבעת הקמתו נתקל בתחושה של בזבוז כסף מצד זקני הישוב שרטנו על חוסר התוחלת שבלופט געשעפט הזה, אבל נעתרו לכך רק בשביל לאפשר לילדים להישאר בבית.

מנהלי בית התוכנה באו מחופשים לגיבורי הסרט "האחים בלוז" שהיה אז הלהיט התורן, בבגדים שחורים ומשקפי שמש, הניחו על השולחן תיק ג'ימס בונד, פתחו אותו, שלפו ממנו דיסקט, הציגו אותו בפני הנוכחים, שחלקם לא ידעו מה הוא, והכריזו בחגיגיות: הדבר הזה הכניס לנו בשנה האחרונה יותר כסף מאשר ענף הפלחה כולו.

אם תרצו יש בסיפור הזה כדי לייצג את מה שעובר על כלכלת ישראל בעשרות השנים האחרונות, זה סיפור של צמיחה ושינוי כיוון, של מעבר מיצור פנים לסחר חוץ, ומעשבר מפלחה ופרדסים לתוכנה ושאר טכנולוגיות.

הסחר בינינו לבין העולם הולך וגדל בהדרגה, שנת 2017 הייתה הראשונה שבה עבר סחר החוץ של ישראל את רף 100 מיליארד הדולרים. זה רף סימבולי של שלוש ספרות כמובן והוא מהווה פיסגה בתהליך צמיחה שמלווה את ישראל מאז הקמתה. הגדילה לא מתבטאת רק בהיקף אלא גם במרכיבים: למשל רשימת המדינות שאיתן מתבצע הסחר. היא עברה שינויים רבים וזה זה טבעי.

בתחילה הייתה ישראל מדינה מוחרמת ומנודה שנאסרה במגע בידי הגוש הקומוניסטי וגוש המדינות הבלתי מזדהות, מדינה אשר סחרה רק עם קומץ מדינות בעיקר במערב אירופה וצפון אמריקה, הגיאו-פוליטיקה הביאה את השינוי, והמפץ הגדול היה נפילת הקומוניזם במזרח אירופה. ניפוץ חומת ברלין והוצאתו להורג של צ'אושסקו היו חלק מתהליך שסיים את ההצגה של ישראל וארה"ב כסמלים של הטומאה, ארה"ב הפכה למקור של מוצרי צריכה, של מכוניות, המבורגר ומכנסי ג'ינס, וישראל קיבלה לגיטימציה יחד איתה. לפתע ניתן היה לצאת לחופשה במדינות יוגוסלביה לשעבר, לרכוש נדלן בפולין, וכן, לייבא ולייצא ולסחור עם מדינות אלו. רשימת מדינות היעד כמעט והכפילה את עצמה.

הגל הבא צמח במקביל לגדילת מדינת הסטרטאפ. תהליך ההייטקיזציה של ישראל, שהחל עם תעשיות הנשק והאלקטרוניקה בשנות ה-70, יצר בישראל ערך מוסף יחודי שהפך אותה לחיונית עבור כל מדינה בעולם המעוניינת להביא אליה חדשנות טכנולוגית. ערך זה יצר והאיץ קשר של ישראל עם מדינות ברחבי העולם שעלו על גל של צמיחה, ובעיקר מדינות מזרח אסיה: סין, יפן, קוריאה ואחרות רבות נוספות.

במקביל הופיעו מדינות ערב: מצרים של סאדאת, ירדן של המלך חוסיין, מרוקו ואחרות. בימים אלה הולך ומושלם תהליך ההיפתחות של העולם אל סחר עם ישראל עם ההצטרפות ההססנית וההדרגתית של מדינות הנפט הערביות אל התהליך. שעון החול של מאגרי הנפט והגז מתקתק שמתחת לחולות המדבר, מנהיגי המדינות, אשר צוברים עושר רב ממכירת הדלקים הפוסיליים, יודעים כי לא לעולם חוסן ומתקרב היום בו המדינות שלהם יאלצו למצוא בסיס אחר לכלכלה שלהן, והבסיס הזה זקוק לחדשנות טכנולוגית. מניין היא תגיע?

מנהיגים דוגמת מוחמד בן סלמאן מסעודיה מביטים סביב ורואים כי לישראל, השכנה שלהם, מאגר אדיר של פיתוחים טכנולוגיים פורצי דרך, ולצידם גם נסיון ופתרונות לפעילות בסביבה מדברית, ואלה דחפו את המדינות הללו אל קשר עם ישראל. הקשר הזה נמצא בחיתוליו, בהיקפים מצומצמים, הוא בעיקרו מתחת לרדאר כי האוירה הכללית ברחוב עדיין עוינת לישראל, אבל רשימת המדינות הסחורות איתנו והדוברות ערבית הולכת ומתרחבת.

שלושת הגורמים הללו, נפילת הקומוניזם, עליית ההייטק הישראלי והידלדלות בארות הנפט, הם שמכתיבים את הכיוון ואת ההתרחבות של הסחר הגלובלי הישראלי. יש לנו יותר ויותר מה להציע, בתחילת הדרך שלחנו לחו"ל תיבות ובתוכן פירות הדר שנשאו את המותג Jaffa ולצידן יהלומים מלוטשים שהגדילו כמובן את היבוא, כי הם מחייבים יבוא מסיבי של יהלומים גלמיים.

היום התמונה שונה באופן קיצוני, היום החקלאות מביאה פחות מ-3% מהתמ"ג של ישראל, כולל יצוא ותצרוכת פנימית גם יחד, התעשייה, שעלתה עם השנים, אחראית לקצת יותר מרבע מהתמ"ג של ישראל והבשורה הגדולה היא של ענף השירותים שאחראי לכמעט 70%. זה מציב את ישראל בחזית של מדינות השגשוג הכלכלי בעולם.
 
מדינות מתפתחות על הנתיב שמתחיל משוקי איכרים, ממשיך לעבר בתי חרושת וממנו הלאה לעבר גורדי שחקים ומשרדים של חברות בינלאומיות, ובכלל זה ישראל. מדינות מתחילות בדרך כלל את תהליך ההתפתחות שלהן מיצור חקלאי ומחצבים, שני התחומים שלמענם לא נדרש יותר מאשר קרקע וידיים עובדות. זה פרופיל לא מתגמל, ומלבד מדינות הנפט, שנהנות מהמחיר הגבוה של הזהב השחור, קשה לאתר בו מדינות שהצליחו כלכלית. השלב הבא הוא זה של התעשייה, אשר הערך המוסף שלה גדול יותר וזה טבעי, הערך של מקרר או של מכונית גדול הרבה יותר מאשר הערך של החומרים בהם נעשה שימוש על מנת לייצר אותם.

הפיסגה היא תחום השירותים שבו מקבלים הכנסות מעבודתם ומחשבתם של האנשים, בעיקר אנשים בעלי מומחיות. מעטות הן המדינות שהצליחו לבסס את הכנסתן על שירותים, עולם הניהול הכלכלי של ניו יורק ועמק הסיליקון הם דוגמאות בולטות לכך, ולצידם שוייץ עם מערכת הבנקאות המפותחת שלה, סינגפור שהפכה למרכז של ניהול עסקי בדרום מזרח אסיה, לוקסמבורג שעשתה זאת במערב אירופה, מקלטי מס דוגמת איי קיימן ופנמה ועוד כמה.

ישראל עוברת לשם יותר ויותר. אנחנו מייצאים היום בעיקר שירותי פיתוח טכנולוגי ובתחום הזה המדינה שלנו מובילה מבחינה עולמית, היא השניה בעולם במספר חברות סטרטאפ לאחר ארה"ב הגדולה ממנה פי יותר מ-30 מבחינת גודל אוכלוסיה, ושלישית במספר חברות רשומות בנסדאק לאחר ארה"ב וסין. חברות ישראליות מפתחות, מוכרות את הפיתוחים שלהן, מונפקות, נמכרות, וחולמות על אקזיט.

לאחרונה נמכרה חברת Dynamic yield למקדונלד תמורת יותר ממיליארד ש"ח. כמה תיבות פרי הדר צריך לגדל, לארוז ולייצא על מנת להגיע לסכום הזה? הסכום הזה רחוק מלהוות שיא, הוא רק דוגמה שמביאה סכום עגול, פחות או יותר, בשקלים. פרוטארום ממגדל העמק נמכרה ל-IFF תמורת 6.4 מיליארד דולר, לא שקלים, דולרים, מלאנוקס ל-Nvidia תמורת 6.9 מיליארד דולר, ואת הרשימה מובילה חברת מובילאיי אשר נמכרה לאינטל תמורת 15.3 מיליארד דולר.
לאן צפויה התמונה הזאת להתפתח? גם כאן תלויה כלכלת ישראל בתמונה העולמית הכללית. המגמה הרחבה והמתמדת של כלכלת העולם הולכת בכיוון ברור: משקל גדל והולך לטכנולוגיות חדשניות והתרחבות של מעגל המדינות התעשייתיות המפותחות.

לפני 200 שנה הייתה בעולם רק כלכלה מפותחת אחת, זאת של בריטניה שבה פרצה המהפיכה התעשייתית ששמה את הטכנולוגיה במרכז, עם הזמן הצטרפו אליה בהדרגה מדינות מערב אירופה, אחריהן צפון אמריקה ובהמשך הדרך גם מזרח אסיה, והיום צצות מדינות תעשייתיות, יצרניות, מפותחות ומשגשגות בכל מקום על פני כדור הארץ. בין המדינות הרושמות אחוזי גידול מרשימים ניתן למצוא בשנים האחרונות מקומות מפתיעים דוגמת גאנה, אתיופיה, פרו ובנגלה דש, וזאת רק שאלה של זמן עד שבעולם תהיינה יותר ממאה מדינות העונות להגדרה "מפותחות" ולא "מתפתחות".

משמעות ההתפתחות הזאת היא התרחבות התחרות. כבר היום ניטשת מלחמה של ממש בין ענקי היצור של כל דבר, ממכוניות ועד מוצרי חשמל והיא רק תלך ותחריף. הדוגמה החיה היא הסמארטפונים, היצור של מכשירים אלו הוחל בידי אפל האמריקאית, ההובלה שלו עברה לידי סמסונג וממנה לידי החברות הסיניות דוגמת חואה-ואיי ושיאאומי, והיצור שלהם עובר בימים אלו למדינות זולות יותר דוגמת אינדונזיה והודו.

ביום בו תושלם התרחבות השגשוג והיצור הטכנולוגי אל מרבית מדינות העולם יאבקו על הצרכנים יצרניות מכל מדינות העולם כמעט. עשרות ואף מאות חברות יציעו את מוצריהן בכל תחום, הן יורידו מחירים עד כמה שאפשר ומי שתנצח בסופו של דבר תהיה זאת שתציע את מה שלמתחרים שלה עדיין אין, כלומר חדשנות. מניין זאת תגיע?

העבודה שלי מביאה אותי לעבוד באופן שוטף מול חברות ישראליות  מצד אחד ומול שוקי העולם מצד שני, וקל לראות בין שני אלה את היחוד של ישראל. זה נובע מהתרבות שצמחה בגלות? מהחשיבה של רועי צאן בתקופת התנך? הקיבוץ והפלמח של המדינה שבדרך? ואולי כולם יחד. יש כאן תרבות של חשיבה מחוץ לקופסה, תרבות שמתקשה לעשות דברים מסודרים בתוך הקופסה, אבל ממציאה פעם אחר פעם את מה שאף אחד אחר לא זיהה. זה יחודי לנו וזה שווה הרבה כסף, הרבה סחר חוץ.
האמונה המקובלת היא שפיתוח מדעי וטכנולוגי לצד השקעת כספים מנביטים חדשנות, אבל המציאות מראה דברים שונים. מדינות רבות משקיעות בתחומי אלו, הן רואות תוצאות כלכליות טובות במציאות של היום, אבל לא חדשנות. מוצרים מצויינים מגיעים ממדינות מפותחות דוגמת יפן, הולנד וקנדה, אבל מתי לאחרונה שמעתם על המצאות פורצות דרך המגיעות משם?

סין מנסה ליצור אצלה רוח של חדשנות ומשקיעה בכך הון עתק, אבל בינתיים בלי תוצאות של ממש. מנהל הפיתוח של מיקרוסופט בסין אמר פעם בראיון כי הסינים מצויינים בנטילת המצאות של אחרים ופיתוחן לכלל מוצרים מעולים, טובים יותר מן המקור, אבל לאו דוקא הבאת ההמצאה המקורית עצמה. זה נכון לא רק לסין.

זה שמחפש את מקום הולדתם של הפיתוחים המשנים את עולם הטכנולוגיה העולמי ימצא שם קודם כל את ארה"ב, ובעיקר את עמק הסיליקון, ואחריה את ישראל הקטנה ממנה בהרבה. המיליונים הבודדים של אזרחי ישראל, המוציאים תוצאות נמוכות במבחני פיז"ה, חתומים על האנטי וירוס, הלוחמה האלקטרונית, הצ'אט הממוחשב, המצלמה בגלולה ועוד חידושים רבים, והחדשנות הזאת, שכבר היום היא נדרשת מאוד בעולמנו הטכנולוגי, עומדת להפוך לפופולרית יותר ויותר.

כפי שראינו ילך ויגדל הביקוש לחדשנות ככל שיתרחב מעגל המדינות המשגשגות והתעשייתיות. הביקוש לחדשנות ילך ויגדל ככל שתתרחב חשיבות הטכנולוגיה ביצור העולמי. הביקוש לחדשנות ילך ויגדל ככל שתתווספנה למעגל היצור התעשייתי מדינות נוספות שמתאפיינות במשמעת וארגון, אך לא בחשיבה מחוץ לקופסה, אותן מדינות שאני מכשיר את הלקוחות שלי לדעת כיצד לפעול מולן, וכולם יצטרכו את החדשנות הישראלית. ישראל עומדת להפוך לבחורה היחידה שהגיעה למסיבה וכל הבחורים רוצים לרקוד איתה.

כבר היום מגיעות אלינו עשרות משלחות בכל שנה על מנת לאתר חברות טכנולוגיות טובות להשקיע בהן, כבר היום מגיע הסכום המצטבר של רכישות והשקעות בחברות ישראליות לגבהים עצומים וסחר החוץ שלנו מרקיע שחקים, וכבר היום זוכים המוצרים הטכנולוגיים הישראליים לפופולריות רבה בעולם, אבל זה ילך ויגדל עוד יותר, עוד הרבה יותר. סחר החוץ שלנו ימשיך לגדול, הכלכלה תצמח יותר ויותר, וכן, המבט קדימה נותן לנו סיבה להיות אופטימיים וציוניים.
 

מה מדינות היעד של הפעילות שלכם?
בכל אזור ואזור אשמח לעמוד לשירותכם על מנת לחסוך למנהלים שלכם זמן הסתגלות וטעויות של התחלה, לקבל כלים לפעול נכון בחוקי התרבות המקומיים, להעלות תפוקה וליצור נאמנות של עובד למקום העבודה. מה תצטרכו? סדנאות לעובדים, אימון למנהל היוצא לרילוקיישן, יעוץ לבניית תוכנית יעילות אפקטיבית.
צרו אתי קשר. ניפגש ותקבלו הצעה מסודרת המתאימה לצרכים שלהם ולמטרות שלכם.
טל רשף - עסקים מול שווקים מתעוררים
054-4606270
Tal@intelectual.co.il
http://intelectual.co.il
במידה ואינך מעוניין לקבל מאיתנו פרסום, הודעות  וכדומה, באפשרותך ללחוץ על כפתור ההסרה בתחתית המודעה.


 

דף זה מוצג באמצעות שלח מסר – מערכת דיוור אלקטרוני