העירייה חויבה לפצות את התובעת בגין פרסום לשון הרע על עיקול ללא בסיס כדין
ת"א 7752-09-15 דלאשה נ' עיריית נצרת ואח', כבוד השופט דניאל קירס,10.7.17
בענייננו התובעת טוענת, כי העירייה ושלוחיה (חברת הגביה) הפעילו כנגדה הליכי גבייה מנהליים בגין דו"ח חניה שהתיישן, תוך הסתמכות שלא כדין על חזקת ההמצאה, וכי הטילו על חשבון הבנק שלה עיקול למרות שהיא כבר שילמה את החוב. התובעת טענה כי ביום 11.11.2014 הגיעו מעקלים לביתה על מנת לבצע עיקול מיטלטלין, ובמעמד זה נאלצה היא לשלם את מלוא החוב. לטענתה, לאחר תשלום החוב, ביום 19.3.2015, הוטל על חשבון הבנק שלה עיקול בגין החוב. העיריה וחברת הגביה טענו בכתב הגנתן כי גובי המס פעלו על אחריותם בלבד. נטען כי ביום 30.10.2014, לפני מועד התשלום בעת ביצוע העיקול, ניתן צו הקפאת הליכים נגד חברת הגביה, וכי גובי המס לא דיווחו על ביצוע העיקול, שבוצע בתקופת הקפאת ההליכים. בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה ופסק כי, טענת התובעת לפיה מדובר בחוב שהתיישן, דינה להידחות. משלוח דרישת תשלום לכתובת מגוריו או למקום עסקו העיקרי של החייב בתוך התקופה שקדמה להתיישנות הקנס, מקימה חזקה בדבר איפוס מרוץ ההתיישנות. טענת התובעת לפיה עיקול הוטל בחשבון הבנק שלה ללא בסיס בדין, דינה להתקבל. ביחסים שבין העיריה וחברת הגביה (הנתבעת 2) לבין התובעת, אין בכל זאת כדי לגרוע מהמסקנה שבעת הטלת העיקול על חשבון התובעת בבנק, החוב היה כבר משולם ולא היה בסיס להטלת העיקול. מכאן שבהטלת העיקול בבנק ללא בסיס בדין, פרסמה חברת הגביה (הנתבעת 2) לשון הרע נגד התובעת. חברת הגביה פעלה כשלוחה של העירייה, שהיא זו שבידיה הסמכויות בחקיקה לבצע את העיקול המנהלי. לאור נסיבות אלה, ותוך שימת לב להקפדה היתרה המצופה מרשות ציבורית בעת בואה להפעיל סמכויות גבייה מינהלית מרחיקות לכת, הגעתי למסקנה כי על העיריה וחברת הגביה (הנתבעת 2) לשלם לתובעת פיצויים בגין הפגיעה בשמה הטוב, בסך 15,000 ₪. כשיפוי חלקי בגין אגרה, סך של 430 ₪ וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 2,633 ש"ח.
https://www.nevo.co.il/psika_html/shalom/SH-15-09-7752-502.htm
|
בברכה
כץ גבע איצקוביץ משרד עו"ד
|
