בית המשפט לעניינים מנהליים דן בערעור על החלטת ועדת הערר שלא לפטור את המערערת – מדרשה תורנית ציונית – מתשלום ארנונה בעד שטחים בהחזקתה המשמשים כאכסניה
. בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את הערעור ופסק כי הפטור מארנונה אותו מבקשת המערערת לפי סעיף 5ג(ה)(8
(לפקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פיטורין
(חל רק לגבי שטחים שהם הכרחיים לפעילות אשר בגינה אושר הפטור. בית המשפט קובע כי ההכרעה בשאלת תחולת הפטור על שטח האכסניה אינה תלויה בשאלה מהו החלק היחסי של תלמידי המדרשה באורחי האכסניה, אלא נגזרת ממידת הנחיצות של האכסניה לפעילות המדרשה בהתאם למבחן סיבתיות של תנאי-בלעדיו-אין. על כן, והואיל והמערערת לא הוכיחה כי האכסניה מהווה שטח הכרחי לפעילותה, דוחה בית המשפט את טענת המערערת לתחולת הפטור גם לגבי שטח זה.
בית המשפט מבאר כי הימנעות מפיצול לצורך קביעת תעריף הארנונה החל על הנכס בהתאם לסיווגו, אינה גוררת אחריה תוצאה דומה לעניין שטחי הנכס הזכאים לפטור מארנונה לפי
פקודת הפיטורין, אלא אם כן מדובר בשטחים הכרחיים לפעילות אשר בגינה אושר הפטור. לפיכך, פוסק בית המשפט כי יש להגביל את הפטור מארנונה שניתן למערערת, לשטח הנכס המשמש את המדרשה ולא את האכסניה
.