לאחרונה נתקלתי בטקסט היפה הזה, שהוביל אותי למחשבות על מערכות יחסים. על איך אנחנו תופסים את עצמנו בתוך ה"ישות הזוגית". כשאנחנו בונים קשר חדש, נוצר באופן טבעי מתח, מאבק סמוי על "שטחי המחייה" בתוך מערכת היחסים. במידה והקשר משמעותי וחשוב לנו לשמרו, אנו נדרשים ללמוד את הצעדים של ריקוד חדש ולעיתים מאתגר, פעם אנחנו מובילים פעם מו•בלים ובפעם אחרת רק שוהים ביחד בחוויה. המפתח להצלחת הקשר יהיה: שילוב של הקשב הפנימי לרגשותינו/צרכינו מול ההסכמה לאפשר לבן זוגנו להתנהל במרחב המשותף כשווה לנו. חיים משותפים של בני-זוג בבית שעד לא מזמן היה של אחד מהם באופן בלעדי, הם מיקרוקוסמוס של רגשות, חששות ודפוסים מקובעים.. אך גם של חברות, חיבה, עונג ואהבה. *הפליא להאיר ברגישות, רו•מי בטקסט הזה, את היופי המתגלה לנו כשאנחנו מרחיבים את הפריזמה דרכה אנחנו רואים את בני זוגנו. מניסיון אישי, נפלא ונכון לשאוף להרמוניה, להדדיות ותקשורת מקרבת בזוגיות, היישום של כל אלו במציאות יכול להיות מאתגר לעיתים מתסכל ומעייף :)
| 
