ביום שלישי האחרון העליתי לפייסבוק פוסט שזכה להדים רבים. הוא אמר את הדברים הבאים:

הנה מה שתגידו לכל מי שכועס   -
אוקיי, אנחנו מבינים שאתה לא מרוצה, אבל בוא נעשה לרגע תרגיל – בוא נדמיין עולם שאין בו את יש עתיד.
זה עולם שבו לליכוד יש 40 מנדטים והוקמה, כמו תמיד, ממשלה עם ש"ס ויהדות התורה שממשיכה להעביר מיליארדים לישיבות ולכוללים.
זה עולם שבו שוב מוקמת ממשלת ענק עם 35 שרים וסגני שרים המבזבזת את הכסף שלנו.
זה עולם שגם בו יש למדינה גירעון של 35 מיליארד שקל, אבל איש לא מעלה את המס על חברות הענק, לא מעלה מיסים לעשירים, לא מקצץ בתקציב הבטחון. במקום זה כל העסק שוב נופל על מעמד הביניים.
זה עולם שבו ממשיכים לקפח את תקציב משרד החינוך במקום להעלות אותו ב-8.5 מיליארד שקל, ואיש לא היה מוסיף 500 מיליון שקל לניצולי השואה.
זה עולם שבו שעון הקיץ לא הוארך.
זה עולם שבו לא עובר חוק השיוויון בנטל, לא מבטלים את "חוק נהרי", לא מחייבים את ילדי החרדים בלימודי ליב"ה והקריטריון המרכזי לזכאות בדיור נשאר "ותק בנישואין".
זה עולם שבו לא משנים את שיטת הממשל. ממשלות נופלות באמצע הקדנציה, סחטנות קואליציונית היא עניין שבשיגרה, ומאות אלפי קולות מתבזבזים על מפלגות שאינן עוברות את אחוז החסימה.
זה עולם שבו לא יוצא מכרז לנמלים פרטיים, לא מנסים לעשות רפורמה בחברת החשמל ולבטל את החשמל-חינם, ורפורמת "שמיים פתוחים" לא היתה עוברת.
זה עולם שבו איש אינו מקים ועדה ממלכתית לבחינת ה"תספורות" בשוק הבנקאי, לא מוקמת ועדת ששינסקי-2 לבחינת התמלוגים על משאבי הטבע, וחברת "טבע" לא מעבירה למדינה 400 מיליון שקל ראשונים של רווחים כלואים.
זהו עולם שאין בו תהליך שלום.
זה מה שהספקנו בארבעה חודשים. עכשיו תדמיינו מה נוכל לעשות כאן בארבע שנים.

אני מעלה את הטקסט הזה כאן שוב כי כולנו - אנשי "יש עתיד" – נאלצים להתמודד באופן יומיומי עם אנשים שמסתכלים עלינו במבט של שנאוצרים עצבניים שנשכחו בגשם ומודיעים ש"הם מאוכזבים."
בפעמים המעטות שהצלחתי לגרור לשיחה את מקצועני האכזבה הם הודו, בחצי פה, שגם הם מבינים שצריך היה לסגור את הגירעון, גם הם יודעים שבעולם משפטי אי אפשר פשוט ללכת ולקחת את הכסף מהרווחים הכלואים, גם להם ברור שכבר שנים רבות לא שינתה מפלגה באופן דרמטי כל כך את סדר העדיפויות הלאומי.
יחד עם זאת אני לוקח אותם ברצינות. אנחנו נצטרך להתפייס עם ישראלים רבים שכועסים. נצטרך ללכת אליהם – אחד אחד אם צריך – ולהציג בפניהם את השאלה הפשוטה הבאה:
"מדוע שאנשים פוליטיים, שרוצים להיות פופולאריים, יעשו צעדים שבאופן מובהק מזיקים לפופולאריות שלהם?"
התשובה היא, כמובן, שזו ההתחייבות שלנו: לעשות את מה שנכון למדינת ישראל, לא את מה שעוזר לנו לצבור נקודות. זה ההבדל בינינו לבין הפוליטיקה הישנה, ואם מישהו לא מאמין לנו נצטרך פשוט להמשיך להוכיח לו עד שהוא ישתכנע.
אני יודע שנעשה זאת, פשוט כי כבר עשינו זאת בעבר. כמה שבועות לפני מערכת הבחירות עוד פורסמו סקרים שניבאו לנו 5 מנדטים (לפי מיטב זכרוני מעולם, אפילו לא פעם אחת, לא היה סקר שניבא לנו מעל 16 מנדטים), ואנחנו פשוט המשכנו בשלנו. אדם אחרי אדם, רחוב אחרי רחוב, שכונה אחרי שכונה, עד שזה קרה.
כי לאכזבה יש גם – למרות שקשה לראות את זה כרגע - מימד חיובי. בשלושים השנים האחרונות איש לא טען שהוא מאוכזב מהליכוד או מהעבודה. איש אינו מצפה מהם להרבה, ולפיכך איש אינו יכול להתאכזב במיוחד. מאתנו יש ציפיות אחרות, ואני מעדיף שכך זה יישאר. זה יחייב אותנו, בשנים הקרובות, להמשיך לעבוד קשה, ולא לשכוח לרגע מי שלח אותנו לכנסת ולממשלה.
אנחנו נמשיך לעשות זאת ואז לא רק שהמאוכזבים יחזרו, הם גם יביאו איתם את החברים שלהם.

ליל התקציב היה לפני פחות משבועיים, אבל לפעמים נדמה שעבר נצח.
אותו לילה נהגתי הביתה מירושלים בתחושה מאוד לא חגיגית. הייתי עייף, לא מגולח, מהורהר. גילי האושנר, העוזרת הפרלמנטרית שלי, הרימה את הסלולרי שלה והתחילה לשאול אותי שאלות. כמה ימים מאוחר יותר היא צלצלה ושאלה אם זה בסדר שתעלה לפייסבוק שלה את הסרטון שצילמה. אמרתי לה שאין בעיה, אין לי מה להסתיר. היא העלתה את הסרטון ולהפתעת כולנו הוא הפך לסוג של להיט רשת קטן. מסתבר שאחרי גאנגם סטייל והמצרי המעוצבן יש ביקוש מסויים גם לפוליטיקאים תשושים.
הנה הקישור לסרטון של גילי:
 
 

אז איך משפצים מדינה?
כמו שמשפצים בית. לפי תכנון קפדני, בשימת-לב לפרטים הכי זעירים, באהבה.
השבוע למשל עשינו שני דברים שמסייעים לעסקים קטנים ובינוניים:
הראשון הוא שהעברנו בכנסת את רפורמת התקינה. הרפורמה  הזו תאפשר לנו להוזיל חלק גדול מהמוצרים המיובאים לישראל, מה שיוביל להגברת התחרות ולהפחתת יוקר המחיה.
החוק מועיל במיוחד לעסקים וליבואנים הקטנים, שהתקשו עד היום להתמודד עם שלל הדרישות הרגולטוריות שנדרשו מהם בעת ייבוא מוצרים לישראל. אין שום היגיון בזה שישראל לא תקבל את התקינה של מדינות כמו גרמניה או בריטניה – או של מעבדות בינלאומיות מוכרות - ותשלח כל מוצר מחדש לבדיקות תקינה מקומיות שמייקרות את מחירו.
אז למה זה היה ככה עד עכשיו?
יוצא לי לשאול את השאלה הזו לא מעט בחודשים האחרונים, בנושאים שונים, והתשובה היא תמיד, "כי ככה זה היה תמיד." (שמשמעותה האמיתית היא, "ויש לא מעט אנשים שמרוויחים מזה.")
אז זה לא יהיה ככה יותר.
החוק השני ששינינו הוא ביטול "החישוב המאוחד נפרד" לזוגות נשואים העובדים יחד בעסק עצמאי. במהלך מערכת הבחירות הבטחתי שאתקן את החוק הזה, ועכשיו היתה לי הזכות לקיים את ההבטחה.
עד היום, היו זוגות נשואים העובדים באותו עסק זכאים לחישוב מס נפרד רק עד 50,000 ₪ בשנה. שינוי החוק יוביל לכך שלא תהיה יותר מגבלה. אנשים אינם צריכים לקבל עונש על כך שהם נשואים, או על כך שהחליטו להקים יחד עסק. החל מה-1 לינואר 2014 כל בן זוג יוכל ליהנות מכל נקודות הזיכוי והטבות המס המגיעות לו.
זו לא היתה החלטה פשוטה. בתוך משרד האוצר וברשות המיסים היתה התנגדות לא קטנה לשינוי החוק ובסופו של דבר נאלצתי לכפות את רצוני על המערכת. זה היה אחד מאותם רגעים שבהם הייתי רוצה שיהיו איתי בחדר כל האנשים שאומרים, "עשו לו תרגיל, הוא לא צריך היה להסכים להיות שר האוצר." אני מבין מדוע הם אומרים זאת, אבל אני מעדיף להיות במקום בו אני יכול לראות אי-צדק ופשוט לתקן אותו.

ואם כבר מדברים על עבודה:
כאשר מגיעים למספרים מגלים שוב כי "יש עתיד" מובילה את העשייה הפרלמנטרית גם ברגליים וגם באצבעות.
הנה קישור לכתבה שסקרה את השתתפות הח"כים בהצבעות במליאה:


יש עתיד במקום ה-1 מבין כלל הסיעות בשיעור ההצבעות.
ארבעה ח"כים מיש עתיד (מיקי לוי, רינה פרנקל, בועז טופורובסקי ומאיר כהן) ב-6 המקומות הראשונים מבין 120 חכ"ים בנתוני ההצבעה.
 
והנה בדיקה של ערוץ 2  מי מהחכ"ים עונה לפניות הציבור.
 
זו גם הזדמנות להזכיר את פרויקט "החבר שלך בכנסת" - מיזם ייחודי שבו לכל עיר ויישוב יש ח"כ אישי שמייצג אותו בכנסת. חלק מפניות הציבור אף הגיעו לידי חקיקה רלוונטית כבר במושב הנוכחי
 
http://yeshatid.org.il/your-friend

ולכל מי ששאל מה אנחנו עושים בפגרה.
אנחנו לא בפגרה.
משרדי הממשלה ממשיכים לפעול כרגיל, הלשכות פתוחות, וגם חברי הכנסת שלנו ישמחו להיות בקשר.
שתף  | שלח לחבר | הסר אותי מרשימת תפוצה 
כל הזכויות שמורות למפלגת יש עתיד - yeshatid.org.il  yeshatid@yeshatid.org.il